כוכבי נ' הכנ"ר

החלטה

1.בקשת נאמן למאסר החייב בהתאם להוראות סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), בגין הפרת חיובי ההליך, היא הבקשה שלפני.

2.הבקשה הוגשה עוד ביום 2.5.2010 מאחר שהחייב לא מילא את חיובי ההליך, שילם 4 תשלומים בלבד "כאשר האחרון בהם בחודש יוני 2009 ומאז החייב חדל לשלם התשלומים החודשיים" (סך של 1,500 ₪ לחודש); לטענת הנאמן חדל החייב להגיש דוחות חודשיים. כנ"ר תמך בבקשה, וציין כי עמדתו זו היא ככל שלא ישכיל החייב להסיר המחדלים.

ב"תגובתו" לבקשה טען החייב טענות למכביר שעיקרן טענות נגד עצם ההליך, טענות שאינן רלבנטיות לבקשת המאסר, אך לא נמצא בטענותיו הרבות מענה למחדלים. כך למשל, טען החייב כי "אין כל בסיס להמשך ניהול ההליך מן הטעם כי פרע את מרבית חובותיו" וכי מאסרו לא "יביא לקידום ההליך" אלא לעיכוב פירעון החובות. כן סבר כי יש להמתין להכרעת בית המשפט בערעור על החלטת בית המשפט שלא לבטל את צו הכינוס (ערעור שנמחק בהמשך). לחייב גם טענות נגד הנאמן אותו עתר להחליף, ולא ראיתי להרחיב באלה.

3.ביום 15.11.10 התקיים בפני דיון בבקשה, לא לפני שהוחלפו תגובות נוספות.

במהלך הדיון חזר החייב על טענותיו ואף הגדיל לעשות וטען שצו הכינוס "הופקע":

"לשאלת בית המשפט... פנית לבית משפט לקבל צו כינוס קיבלת צו כינוס והוא לא בוטל – מדוע אינך ממלא אחר ההחלטות? תשובתי – צו הכינוס וכל הליך פשיטת הרגל הופקע מעת ששונה מצבי מחסר יכולת לבעל יכולת. בית המשפט אימץ החלטה של בית משפט זה שנתן סעד זמני. קיים מענה לשאר הנושים. ואילו המנהל המיוחד לא היה רואה את טובתו האישית אלא את טובת הנושים, היה מסכים לבקשתי לשלם לנושים ישירות את מלוא חובם, ובזה היה מסתיים הענין. אלא, שעל מנת להמשיך את ההליך טען בפני ביתה משפט כי החייב הינו עבריין פלילי, ביצע פשעים ולכן יש להמשיך ולקיים את ההליך בשל אותם פשעים. בית המשפט השתכנע שיש בנסיבות אלה שמדו בר בעשיית פשע תוך כדי הליך פשיטת רגל, לאפשר לו להמשיך את ההליך ולהמציא לו תוך 4 חודשים דוח לגבי אותם פשעים נטענים....." (עמ' 2).

החייב לא הסתפק בטענותיו והגדיל לומר כי בית משפט זה פטר אותו מחובת תשלום ומחובת דווח וכלשונו: "לשאלת בית המשפט מדוע אינך משלם? בית המשפט פוטר אותי ממתן דיווח ומחובת תשלום. אם היתה החלטת בית משפט המחייבת חייב בנסיבות שלי לדווח ולשלם הייתי מדווח ומשלם." (עמ' 2).

מיותר לציין, כי לא הופניתי לכל החלטה הפוטרת את החייב ממילוי חיוביו בהליך, לא מחובת הדיווח ולא מתשלום צו התשלומים; גם אין בנמצא החלטה כזו, ונראה כי טענות החייב 'לַפְּטוֹר' הנטען אינן אלא פטור שהעניק לעצמו באמצעות תיאוריות כי החלטות בית משפט "הופקעו" וכי אין מקום לצו כינוס מאחר שהחייב פרע את כלל חובותיו.

מאחר שסברתי כי ניתן להמנע מהכרעה בבקשת המאסר נשאל החייב: "לשאלת בית המשפט – עד שיש החלטה אחרת של בית המשפט העליון המבטלת את ההליך הזה, לבקשתך, אתה מסכים להצהיר שאתה תמלא אחר החיובים הנגזרים עליך, דוחות חודשיים ותשלומים חדשיים? תשובתי היא כי אני מסכים להגיש את הדוחות החודשיים.

באשר לכסף – אני לא אשלם, כי יש לקופת הכינוס כסף מהוצאה לפועל..." (עמ' 3).

לציין, כי מאחר שהחייב שם לו למטרה לבטל את צו הכינוס (ולא בדרך של הסדר נושים או תשלום חובותיו לנושים) הרי שלשם השגת ה"מטרה" הגיש אינספור בקשות סרק לתיק בית המשפט, ובין השאר בקשות לביטול ההליכים בקשות להם הגישו הנושים התנגדויות שכללו טענות מפורשות שהחייב לא שילם להם את חובותיו חרף טענותיו שאינן מבוססות על עובדות, כך גם לטענת כנ"ר בדיון מיום 15.11.10: "החייב בחר לייעד את כספיו לפי ראות עיניו ולא לכלל הנושים באמצעות הקופה באופן שוויוני, כפי שחובת תום הלב ועקרון השוויון, כאמור בפקודה מחייבים אותו לנקוט כך." (עמ' 4).

4.מאחר שמדובר במאסר שהיא סנקציה לא קלה, והגם שלא ראיתי ממש בטענות החייב, אפשרתי לו לפנים משורת הדין, להוסיף טיעונים בכתב. אלא שעקרי התגובה היו חזרה על הטענות שכבר הועלו על ידו.

5.ביום 21.6.11 הוכרז החייב פושט רגל.

ביום 12.2.12 התקיים דיון נוסף במהלכו שב החייב על הטענות כי אין להותירו בהליך שכן חובותיו זניחים וכי "הם (כנ"ר והנאמן- א.נ.ח) יאשרו תביעות חוב בלתי חוקיות ואני אצטרך להתנהל כנגדם... אם יהיה שקל חוב, אני אפרע אותו בכפוף לרשות ביהמ"ש" (עמ' 22).

גם הפעם, לא השיב החייב עניינית לשאלת בית המשפט מדוע הוא אינו ממלא את חיובי ההליך והתשובה - מאחר שהנאמן וכנ"ר "גנבו" את כספו ורכושו. כל הנסיונות להביא את החייב למלא את מעט החיובים הכרוכים בהליך לא צלחו, וכך השיב החייב:

"לשאלת ביהמ"ש האם ההחלטה תקפה נכון להיום – אני עונה שכן.

לשאלת ביהמ"ש – האם כל עוד החלטה שלא בוטלה והיא תקפה, האם צריך למלא אחריה – אני משיב בוודאי. אין שאלה בכלל. החלטות ביהמ"ש הן קודש קודשים.

לשאלת ביהמ"ש – כל עוד ההחלטה תקפה וכל עוד צריך למלא אותה עד שתשונה, מדוע אני לא ממלא אותה – אני אשיב שבכוונתי לפרוס שרשרת טיעונים שישכנעו את ביהמ"ש שהמחוקק הקנה לו סמכות, למרות שההחלטה תקפה ולמרות שביהמ"ש העליון טרם ביטל אותה, לא להיענות לדרישה הדרקונית של הנאמן והכנ"ר להשליך אותי למאסר.

לשאלת ביהמ"ש – עד שתשונה ההחלטה בעתיד, היא תקפה. עד שהיא תשונה, צריך למלא אחריה. למה עד שתשונה ההחלטה, אני לא ממלא אחר צו התשלומים ולא מפקיד תשלום חודשי לקופת הכינוס – אני משיב שהנאמן והכנ"ר גנבו לי את הכסף, גנבו לי את הרכוש, גזלו את רכושי" (עמ' 23).